וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ אֲנִ֥י אֶתֵּֽן׃ וַיִּקַּ֣ח הַמֶּ֡לֶךְ אֶת שְׁ֠נֵי בְּנֵ֨י רִצְפָּ֤ה. וּלְמִיכַל֙ בַּת שָׁא֔וּל לֹֽא הָ֥יָה לָהּ֖ ווָלֶד. וְתֵימַר אָכֵן. אֱמוֹר מֵעַתָּה. בְּנֵי מֵרַב הָיוּ וְגִידַּלְתָּם מִיכַל וְנִקְרְאוּ עַל שְׁמָהּ. וַיִּתְּנֵ֞ם הַמֶּלֶךְ בְּיַ֣ד הַגִּבְעוֹנִים וַיּוֹקִיעוּם בָּהָר֙ לִפְנֵ֣י יְי וַיִּפְּל֥וּ שְׁבַעְתָּם֭ יָחַ֑ד. שְׁבַעְתָּי֭ם כְּתִיב חָסֵר חָד. זֶה מְפִיבוֹשֶׁת שֶׁנִּתְפַּלֵּל עָלָיו דָּוִד וּקְלָטוֹ הַמִּזְבֵּחַ. אָמַר לָהֶן. הֲרֵינִי מַעֲבִירָן לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ. כָּל שֶׁהַמִּזְבֵּחַ קוֹלְטוֹ הֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ. מִפְּנֵי מְפִיבוֹשֶׁת שֶׁהָיָה גָדוֹל בַּתּוֹרָה. וְהֶעֱבִירוֹ לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ וְקָלְטוֹ. אָמַר רִבִּי אָבִין. אֶ֭קְרָא לֵֽאלֹהִ֣ים עֶלְי֑וֹן לָ֝אֵ֗ל גּוֹמֵר עָלָֽי׃ שֶׁהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם דָּוִד. וְהֵ֨מָּה הוּמְתוּ בִּימֵ֤י קָצִיר֙ בִּתְחִילַּת קְצִ֥יר שְׂעֹרִֽים. וַתִּקַּ֣ח רִצְפָּה֩ בַת אַיָּ֙ה אֶת הַבֶּגֶד וַתַּטֵּ֨הוּ לָהּ֚ עַל הַצּוּר֙. מָהוּ עַל הַצּוּר. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. שֶׁהָֽיְתָה אוֹמֶרֶת הַצּוּר֙ תָּמִ֣ים פָּֽעֳל֔וֹ. רִבִּי בָּא בַּר זְמִינָא בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. גָּדוֹל הוּא קִידּוּשׁ הַשֵּׁם מֵחִילּוּל הַשֵׁם. בְּקִידּוּשׁ הַשֵּׁם כָּתוּב לֹֽא תָלִ֨ין נִבְלָת֜וֹ. וּבְחִילּוּל הַשֵׁם כָּתוּב וַיִּהְיוּ תְלוּיִים עַ֛ד נִתַּךְ מַ֥יִם עֲלֵיהֶם֭. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ תְלוּיִין מִי''ו בְּנִיסָן עַד י''ז בְּמַרחֶשְׁוָן. וְהָיוּ הָעוֹבְרִין וְשָׁבִין אוֹמְרִים. מַה חָֽטְאוּ שֶׁנִּשְׁתַּנֶּה עֲלֵיהֶן מִידַּת הַדִּין. וְהָיוּ אוֹמְרִים לָהֶן. עַל שֶׁפָּֽשְׁטוּ יְדֵיהֶן בַּגֵּרִים אֲרוּרִים. וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחוֹמֶר. וּמָה אֵילּוּ שֶׁלֹּא נִתְגַּייְרוּ לְשׁוּם שָׁמַיִם תָּבַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּמָן. הַמִּתְגַּייְרִין לְשׁוּם שָׁמַיִם לֹא כָּל שֶׁכֵּן. הַרְבֶּה גֵרִים נִתְגַּייְרוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר וַיְסַפֵּר שְׁלֹמֹ֗ה כָּל הָֽאֲנָשִׁ֤ים הַגֵּרִים֙ וַיַּ֣עַשׂ מֵהֶ֗ם שִׁבְעִ֥ים אֶ֨לֶף֙ נוֹשֵׂא סַבָּ֔ל וגו'.
Pnei Moshe (non traduit)
כל שהמזבת קולטו הרי הוא שלו. לחיים:
שהיתה אומרת הצור תמים פעלו. צדקה את הדין והיינו דכתיב ותטהו לה אל הצור מתחלת קציר עד נתך מים עליהם וגו' שזהו בכלל צידוק הדין שהיו תולין זמן רב מתחלת קציר עד נתך המים ונשתנית עליהן מדת הדין מפני קידוש השם:
גדול הוא קידוש השם מחילול השם בחילול השם כתיב לא תלון וגו' ובקידוש השם כתיב ויהיו תלוים וגו'. כצ''ל וכן הוא בעשרה יוחסין:
ויקח המלך את שני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול וגו' ואת חמשת בני מיכל. והא כתיב ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד ואת אמר אכן:
כְּתִיב וַיִּתְּנֵ֙ם יְהוֹשֻׁ֜עַ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא חוֹטְבֵי עֵצִ֛ים וְשׁוֹאֲבֵי מַיִ֭ם לָֽעֵדָ֑ה. נִיחָא לָעֵדָה. וּלְמִזְבַּ֤ח יְי. אֶלָּא שֶׁתְּלָייָן יְהוֹשֻׁעַ בריפן. אָמַר. אֲנִי [לֹא] מַרְחִיקָן וְלֹא מְקָֽרְבָן. אֶלָּא מִי שֶׁעָתִיד לִבְנוֹת בֵּית הַבְּחִירָה דְּאֶת דַּעְתּוֹ לְקָרֵב יְקָרֵב וְאֶת דַּעְתּוֹ לְרַחֵק יְרַחֵק. וּבָא דָוִד וְרִיחֲקָן. וְהַגִּבְעוֹנִים לֹ֣א מִבְּנֵי֧ יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה. וְלָמָּה רִיחֲקָן. עַל שֵׁם וַיְהִ֣י רָעָב֩ בִּימֵ֨י דָוִ֜ד שָׁל֣שׁ שָׁנִ֗ים וגו'. אָמַר דָּוִד. בָּעֲוֹן ג' דְבָרִים גְּשָׁמִים נֶעֱצָרִין. עֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. עֲבוֹדָה זָרָה דִּכְתִיב פֶּן יִפְתֶּה֭ לְבַבְכֶ֑ם וְסָמִיךְ לֵיהּ וְעָצַ֤ר אֶת הַשָּׁמַ֨יִם֙. גִּילּוּי עֲרָיוֹת דִּכְתִיב וַיִּמָּֽנְע֣וּ רְבִיבִים וּמַלְק֖וֹשׁ לֹא הָיָ֑ה וּמֵ֨צַח אִשָּׁ֤ה זוֹנָה֙ הָ֣יָה לָ֔ךְ. שְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁנֶּאֱמַר כִּ֣י הַדָּ֔ם ה֥וּא יַֽחֲנִי֭ף אֶת הָאָ֑רֶץ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. אַף פּוֹסְקֵי צְדָקָה בָּרַבִּים וְאֵינָן נוֹתְנִין. דִּכְתִיב נְשִׂיאִ֣ים וְ֭רוּחַ וְגֶ֣שֶׁם אָיִין אִ֥ישׁ מִ֝תְהַלֵּ֗ל בְּמַתַּת שָֽׁקֶר׃ בָּדַק דָּוִד בְּכָל דְּרָכָיו וְלֹא מָצָא אֶחָד מֵהֶן. הִתְחִיל שׁוֹאֵל בְּאוּרִים וְתוּמִּים. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַיְבַקֵּ֥שׁ דָּוִ֖דאֶת פְּנֵ֣י יְי. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. כְּתִיב בַּקְּשׁ֤וּ יְי כָּל עַנְוֵ֣י אָרֶץ אֲשֶׁ֥ר מִשְׁפָּט֖וֹ פָּעָ֑לוּ וגו'. וַיֹּ֣אמֶר יְי עַל שָׁאוּל֙ וְעַל בֵּ֣ית הַדָּמִ֔ים עַל אֲשֶׁר הֵמִ֖ית אֶת הַגִּבְעוֹנִים׃ עַל שָׁאוּל. שֶׁלֹּא עֲשִׂיתֶם עִמּוֹ חֶסֶד. וְעַל בֵּ֣ית הַדָּמִ֔ים עַל אֲשֶׁר הֵמִ֖ית אֶת הַגִּבְעוֹנִים׃ שָׁלַח דָּוִד וּקְרָאָן. אָמַר לָהֶם. מַה לָכֶם וּלְבֵית שָׁאוּל. אָֽמְרוּ לוֹ. עַל יְדֵי שֶׁהֵמִית מִמֶּנּוּ שִׁבְעָה אֲנָשִׁים שְׁנֵי חוֹטְבֵי עֵצִים וּשְׁנֵי שׁוֹאֲבֵי מַיִם וְסוֹפֵר וַחַזָּן וְשַׁמָּשׁ. אֲמַר לוֹן. מַה תּוּן בְּעוּן. אָֽמְרוּ לֵיהּ. יֻתַּן לָ֜נוּ שִׁבְעָ֤ה אֲנָשִׁים֙ … וְהוֹקַֽעֲנוּם֙ לַֽיי בְּגִבְעוֹן. אֲמַר לוֹן. וּמָה הֲנָייָה יֵשׁ לְכוֹן אִין אִינּוּן מִתְקַטְּלִין. סְבוּ לְכוֹן כְּסַף וּדְהַב. אָֽמְרוּ לֵיהּ. אֵֽין לָ֜נוּ כֶּ֤סֶף וְזָהָב֙ עִם שָׁא֣וּל וְעִם בֵּית֔וֹ. אָמַר. דִּילְמָא בְּהַתִּין אִילֵּין מִן אִילֵּין. הֲוָה נְסִיב כָּל חַד וְחַד מִינּוֹן וּמְפַייֵס לֵיהּ קוֹמֵי נַפְשֵׁיהּ וְהוּא לָא מְקַבֵּל עֲלוֹי. הָדָא הוּא דִכְתִיב אֵֽין [לָ֜נוּ] כֶּ֤סֶף וְזָהָב֙. אֵין לִי כְתִיב. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר דָּוִד. 29b שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל. בּוֹייְשָׁנִין וְרַחֲמָנִין וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים. בּוֹייְשָׁנִין דִּכְתִיב לְבַֽעֲבוּר תִּהְיֶ֧ה יִרְאָת֛וֹ עַל פְּנֵיכֶם֭ וגו'. רַחֲמָנִין דִּכְתִיב וְנָֽתַן לְךָ֤ רַֽחֲמִים֙ וְרִֽחַמְךָ֣ וְהִרְבֶּ֔ךָ. גּוֹמְלֵי חֲסָדִים דִּכְתִיב וְשָׁמַר֩ יְי אֱלֹהֶ֜יךָ לְךָ֗ אֶֽת הַבְּרִית֙ וְאֶת הַחֶ֔סֶד. וְאֵילּוּ אֵין בָּהֶן אַחַת מֵהֶן וְרִיחֲקָן. וְהַגִּבְעוֹנִים לֹ֣א מִבְּנֵי֧ יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה. וְאַף עֶזְרָא בָא וְרִיחֲקָן. וְהַ֨נְּתִינִ֔ים הָי֥וּ יוֹשְׁבִים בָּעוֹפֶל וְצִיחָ֥א וְגִישְׁפָּא מִן הַגִּבְעוֹנִים. וְאף לְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֲקָן. דִּכְתִיב וְהָֽעוֹבֵד הָעִ֑יר יַעַֽבְד֕וּהוּ מִכֹּ֖ל שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ יַאֲבִידוּהוּ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
דלא כר''מ. לפי הדרשה דדריש הכא:
מתניתא. דלעיל:
דאמר אף המגדף עובר בלא תעשה. כלומר מתני' דלעיל דאמרה דאף המגדף אם לן על העץ עובר בל''ת עליו כדדריש ואם לן וכו' מפני מה זה תלוי מפני שבירך את השם וא''כ לתנא דמתני' האי קללת למגדף הוא דאתא וזה דלא כר''מ דאיהו דריש קללת קל לית כדאמר במתני' קל איני ולדידיה לית לן למידרש דקרא במגדף איירי:
זה עובד העיר יעבדוהו. הנתינים שהן עובדי העיר שניתנו לחוטבי עצים ולשואבי מים ישארו בעבדותן ובריחוקן ויאבידוהו מכל שבטי ישראל:
כתיב ויתנם יהושע. איידי דאיירי בהאי ענינא דריש ליה לקראי דגבעונים וסוגיא זו כתובה פ' עשרה יוחסין הלכה א':
ניחא לעדה. שנתנם לחוטבי עצים ולשואבי מים:
אלא שתלאן יהושע בריפיון. ולמזבח ה' רמז הוא עד שיבא דוד שעתיד לבנות המזבח לבית הבחירה ועל שם שדוד בנה היסודות כדאמרינן בסוכה בשעה שכרה דוד השיתין וכו' והוא יקרב או ירחק אתכם:
ולמזבח ה'. מאי היא:
ואף עזרא בא. וחזר ורחקן דכתיב והנתיני' יושבים בעופל. היו נבדלים ממחנה ישראל להיות עם בפני עצמן א''נ עופל דריש לשון אופל ובמחשך מעשיהם שהם מרוחקים ממדות ישראל:
שלשה מתנות טובות. והן עיקרי ויסודי המדות טובות:
דילמא בהתין. שמא מתביישין הן קצתם מפני קצתם ליטול כסף בפניהם ולקח לכל אחד בפני עצמו לפייסו ולא נתפייס והדא הוא דכתיב אין לי כסף וזהב ולא כתיב אין לנו:
ומה אתון בעון. לכפרה בשביל זה:
שלא עשיתם עמו חסד. שלא נספד כהלכה:
אשר משפטו פעלו. שהוא עושה משפט ופעלו כאחת שתבע משפטן של הגבעונים ומזכיר ג''כ טובה ופעולתו של שאול דכתיב אל שאול ואל בית הדמים:
ולמה ריחקן עד שם. דכתיב ויהי רעב בימי דוד וגו' ובדק בשנים הללו למצא העון לתלות בו ולא מצא עד ששאל באורים ותומים וכדלקמן:
משנה: אָמַר רַבִּי מֵאִיר בִּזְמַן שֶׁאָדָם מִצְטַעֵר שְׁכִינָה מָה הַלָּשׁוֹן אוֹמֶרֶת. כַּבְיָכוֹל קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי. אִם כָּךְ אָמַר הַכָּתוּב מִצְטַעֵר אֲנִי עַל דָּמָן שֶׁל רְשָׁעִים קַל וָחֹמֶר עַל דָּמָן שֶׁל צַדִּיקִים שֶׁנִּשְׁפַּךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' בזמן שאדם מצטער. שפורענות בא עליו בעונו:
מה הלשון אומרת. באיזה לשון שכינה קובלת ומנודדת עליו:
קליני. איני קל מראשי:
מתני' ולא זו בלבד. עובר בלא תעשה אם הלינו:
אלא כל המלין יכו'. דקבור תקברנו כתיב ודרשינן ריבויא לכל המלין את מתו בחנם:
ולא היו קוברין אותן בקברות אבותיהן. לפי שאין קוברין רשע אצל צדיק:
אלא שתי קברות היו מתוקנין לבית דין. לפי שאין קוברין מי שנתחייב מיתה חמורה אצל מי שנתחייב מיתה קלה והלכתא גמירא לה שנים ולא ארבעה:
הלכה: אָמַר רַבִּי מֵאִיר כול'. אֲנָן תַּנִּינָן. קַלֵּינִי. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. קַל אָנִי. מָאן דָּמַר קַלֵּינִי. לֵית הוּא אֶלָּא קָלִיל. מַה דָמַר. קַל אָנִי. לֵית הוּא אֶלָּא נְטִיל.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' אנן תנינן. במתני' קליני ואית תנא תני קל אני ומפרש דלא פליגי במשמעות הענין אלא בלישנא בעלמא:
מאן דאמר קליני לית הוא אלא קליל. כלומר להאי מ''ד אין זה אלא לשון קל ממש וה''ק קל איני אלא כבד עלי הדבר ומאן דאמר קל אני אין קל הזה משמעות קל ממש ואינו אלא לשון נטול וכלומר כבד כדכתיב כובד האבן וניטל החול ומתפרש כפשוטו כבד אני:
גמ' אין בו משום ליקוט עצמות. לענין שיהא צריך להתאבל עליהן דקי''ל המלקט עצמות אביו ואמו ה''ז מתאבל עליהן כל היום כולו אבל הכא כיון דמעבירו בארון הוא לקברו במקום אחר אין בו משום ליקוט עצמות ממש. וגרסינן להא בפ''ת דפסחים ובפ''ק דמ''ק:
הדא דתימר בארון שיש. דבהא לא הוי כליקוט עצמות ממש משום דבארון של שיש מתקיים ביותר אבל בארון של עץ כיון דעשוי לירקב הוי כמלקט עצמות לקברן במקום אחר ומתאבל עליהן:
ר' יוסי. פליג דאפי' המעביר בארון של עץ כיון דלא ליקט ממש אין בו משום דין ליקוט עצמות:
אלא איזהו ליקוט עצמות. חסר כאן וה''ג שם איזהו ליקוט עצמות מעבירין באיפקרסין ממקום למקום ותני כן ליקוט עצמות מלקט עצם עצם משיתעכל הבשר:
מַתְנִיתָא דְלָא כְרִבִּי מֵאִיר דְּאָמַר. אַף הָמְגַדֵּף עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה.
Pnei Moshe (non traduit)
דלא כר''מ. לפי הדרשה דדריש הכא:
מתניתא. דלעיל:
דאמר אף המגדף עובר בלא תעשה. כלומר מתני' דלעיל דאמרה דאף המגדף אם לן על העץ עובר בל''ת עליו כדדריש ואם לן וכו' מפני מה זה תלוי מפני שבירך את השם וא''כ לתנא דמתני' האי קללת למגדף הוא דאתא וזה דלא כר''מ דאיהו דריש קללת קל לית כדאמר במתני' קל איני ולדידיה לית לן למידרש דקרא במגדף איירי:
זה עובד העיר יעבדוהו. הנתינים שהן עובדי העיר שניתנו לחוטבי עצים ולשואבי מים ישארו בעבדותן ובריחוקן ויאבידוהו מכל שבטי ישראל:
כתיב ויתנם יהושע. איידי דאיירי בהאי ענינא דריש ליה לקראי דגבעונים וסוגיא זו כתובה פ' עשרה יוחסין הלכה א':
ניחא לעדה. שנתנם לחוטבי עצים ולשואבי מים:
אלא שתלאן יהושע בריפיון. ולמזבח ה' רמז הוא עד שיבא דוד שעתיד לבנות המזבח לבית הבחירה ועל שם שדוד בנה היסודות כדאמרינן בסוכה בשעה שכרה דוד השיתין וכו' והוא יקרב או ירחק אתכם:
ולמזבח ה'. מאי היא:
ואף עזרא בא. וחזר ורחקן דכתיב והנתיני' יושבים בעופל. היו נבדלים ממחנה ישראל להיות עם בפני עצמן א''נ עופל דריש לשון אופל ובמחשך מעשיהם שהם מרוחקים ממדות ישראל:
שלשה מתנות טובות. והן עיקרי ויסודי המדות טובות:
דילמא בהתין. שמא מתביישין הן קצתם מפני קצתם ליטול כסף בפניהם ולקח לכל אחד בפני עצמו לפייסו ולא נתפייס והדא הוא דכתיב אין לי כסף וזהב ולא כתיב אין לנו:
ומה אתון בעון. לכפרה בשביל זה:
שלא עשיתם עמו חסד. שלא נספד כהלכה:
אשר משפטו פעלו. שהוא עושה משפט ופעלו כאחת שתבע משפטן של הגבעונים ומזכיר ג''כ טובה ופעולתו של שאול דכתיב אל שאול ואל בית הדמים:
ולמה ריחקן עד שם. דכתיב ויהי רעב בימי דוד וגו' ובדק בשנים הללו למצא העון לתלות בו ולא מצא עד ששאל באורים ותומים וכדלקמן:
משנה: וְלֹא זוֹ בִלְבַד אֶלָּא כָּל הַמֵּלִין אֶת מֵתוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. הֱלִינוּ לִכְבוֹדוֹ לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו בְּלֹא תַעֲשֶׂה. וְלֹא הָיוּ קוֹבְרִין אוֹתוֹ בְּקִבְרוֹת אֲבוֹתֵיהֶן. אֶלָּא שְׁנֵי קְבָרוֹת הָיוּ מְתוּקָּנִין לְבֵית דִּין אֶחָד לַנִּסְקָלִין וְלַנִּשְׂרָפִין וְאֶחָד לַנֶּהֱרָגִין וְלַנֶּחֱנָקִין׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' בזמן שאדם מצטער. שפורענות בא עליו בעונו:
מה הלשון אומרת. באיזה לשון שכינה קובלת ומנודדת עליו:
קליני. איני קל מראשי:
מתני' ולא זו בלבד. עובר בלא תעשה אם הלינו:
אלא כל המלין יכו'. דקבור תקברנו כתיב ודרשינן ריבויא לכל המלין את מתו בחנם:
ולא היו קוברין אותן בקברות אבותיהן. לפי שאין קוברין רשע אצל צדיק:
אלא שתי קברות היו מתוקנין לבית דין. לפי שאין קוברין מי שנתחייב מיתה חמורה אצל מי שנתחייב מיתה קלה והלכתא גמירא לה שנים ולא ארבעה:
הלכה: וְלֹא זוֹ בִלְבַד כול'. תַּנֵּי. הַמַּעֲבִיר אָרוֹן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אֵין בּוֹ מִשּׁוּם לִיקּוּט עֲצָמוֹת. אָמַר רִבִּי אָחָא. הָדָא דְתֵימַר בַּאֲרוֹן שַׁיִישׁ. אֲבָל בַּאֲרוֹן עֵץ יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם לִיקּוּט עֲצָמוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אֲפִילוּ בַּאֲרוֹן עֵץ אֵין בּוֹ מִשּׁוּם לִיקּוּט עֲצָמוֹת. אֵי זֶהוּ לִיקּוּט עֲצָמוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' אנן תנינן. במתני' קליני ואית תנא תני קל אני ומפרש דלא פליגי במשמעות הענין אלא בלישנא בעלמא:
מאן דאמר קליני לית הוא אלא קליל. כלומר להאי מ''ד אין זה אלא לשון קל ממש וה''ק קל איני אלא כבד עלי הדבר ומאן דאמר קל אני אין קל הזה משמעות קל ממש ואינו אלא לשון נטול וכלומר כבד כדכתיב כובד האבן וניטל החול ומתפרש כפשוטו כבד אני:
גמ' אין בו משום ליקוט עצמות. לענין שיהא צריך להתאבל עליהן דקי''ל המלקט עצמות אביו ואמו ה''ז מתאבל עליהן כל היום כולו אבל הכא כיון דמעבירו בארון הוא לקברו במקום אחר אין בו משום ליקוט עצמות ממש. וגרסינן להא בפ''ת דפסחים ובפ''ק דמ''ק:
הדא דתימר בארון שיש. דבהא לא הוי כליקוט עצמות ממש משום דבארון של שיש מתקיים ביותר אבל בארון של עץ כיון דעשוי לירקב הוי כמלקט עצמות לקברן במקום אחר ומתאבל עליהן:
ר' יוסי. פליג דאפי' המעביר בארון של עץ כיון דלא ליקט ממש אין בו משום דין ליקוט עצמות:
אלא איזהו ליקוט עצמות. חסר כאן וה''ג שם איזהו ליקוט עצמות מעבירין באיפקרסין ממקום למקום ותני כן ליקוט עצמות מלקט עצם עצם משיתעכל הבשר:
אָמַר רִבִּי חַגַּיי. והוּא שֶׁשָׁמַע לְמָחָר. אֲבָל בּוֹ בַיּוֹם יֵשׁ שְׁמוּעָה לְלִיקּוּט עֲצָמוֹת. תַּנֵּי נִיקוֹמַכֵּי קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. 30a אֵין שִׁעוּר לְלִיקּוּט עֲצָמוֹת. רִבִּי מָנִי הוֹרֵי לְרִבִּי לָא דְכֻפְרָא לִקְרוֹעַ וּלְהִתְאַבֵּל כְּרִבִּי אָחָא וְלֹא לִיטַּמּוֹת כְּרִבִּי יוֹסֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא עוד. אמתני' מהדר דקתני לעיל לא היו קוברין אותן בקברות אבותיהן ולא עוד אלא שחייבי הרוגי ב''ד לא היו קוברין אותן אלא בפני עצמן הנסקלין עם הנשרפין באחת והנהרגין עם הנחנקין באחרת אבל לא הנסקלין עם הנהרגין:
הוא שדוד אומר. לרמז שיש לאלו קברות בפני עצמן ולאלו קברות בפני עצמן ולפיכך חלקן בשתים ודריש חטאים על הנסקלין ונשרפין שהן עונש על חטא שאינו עסק נפשות ואנשי דמים על הנהרגין מחמת רציחה והנחנקין דדמיא להו:
א''ר חגיי. התם גרסינן מקודם תני אין שמועה לליקוט עצמות. אם לא היה שם אלא ששמע שליקטו עצמות אביו אין לו דין יום שמועה להתאבל עליהן א''ר חגיי והוא ששמע למחר. בהא הוא דאין לו דין יום שמועה קרובה אבל אם שמע בו ביום שליקטו יש שמועה לליקוט עצמות והוי כמו שהוא שם ומתאבל עליהן:
ניקומכי. שם חכם:
אין שיעור לליקוט עצמות. ואפי' כל שהוא מתאבל עליהן:
לקרוע ולהתאבל כר' אחא. לענין זה הירי כר' אחא לחומרא דבארון של עץ הוי כליקוט עצמות לקרוע ולהתאבל עליהן:
ולא ליטמות כר' יוסי. כלומר דלענין שלא ליטמות להן אם כהן הוא דקי''ל לאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסור והמלקט עצמות אביו ואמו אינו מטמא להן:
כר' יוסי. כלומר אפי' לר' יוסי דאף ר' יוסי לא אמר דבארון של עץ לא הוי לליקוט מצמות אלא לקולא שלא להתאבל ולקרוע אבל לחומרא מודה דאינו מטמא להן:
תַּנֵּי. לִיקּוּטֵי עֲצָמוֹת כִּשְׁמוּעָן. אֵי זֶהוּ לִיקּוּט עֲצָמוֹת. הַמְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם מִשֶּׁיִתְאַכֵּל הַבָּשָׂר.
Pnei Moshe (non traduit)
מטתיה אונס. אירעו אבל שהלך לו חד ינוקיה ונכנסו ר' יונה ור' יוסי להראות לו פנים ולנחמו ומחמת אימתו עליהן לא רצו לפתוח בדברי תורה לפניו וא''ל ישגחו רבנן לומר דבר אחד מד''ת והשיבו ישגיח רבינו לומר לנו איזה דבר:
רשות שלמטן. השלטון והממשלה:
ואומר. לאחר שדנו בדין עיר הנדחת כתיב למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך לומר שבזכות שתדונו דין אמת תזכו למדת רחמים ורחמך:
הדרן עלך נגמר הדין
ליקוטי עצמות כשמועתן. כדין שמועה קרובה דכל דיני אבלות עליו וכן נמי בליקוט עצמות כל דיני אבילות עליו באותו יום. א''נ כשמוען ממש כלומר כדין ליקוט כך דין שמוען וכר' חגיי לעיל דבו ביום יש שמועה לליקוט עצמות:
תַּנֵּי. לִיקּוּט עֲצָמוֹת אֵין אוֹמְרִים עֲלֵיהֶן קִינִּים וָנֶהִי וְלֹא בִרְכַת אֲבֵלִים וְלֹא תַנְחוּמֵי אֲבֵלִים. אֵילּוּ הֵן בִּרְכַת אֲבֵילִים. שֶׁאוֹמְרִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. אֵילּוּ הֵן תָּנְחוּמֵי אֲבֵילִים. שֶׁהֵן אוֹמְרִים בַּשּׁוּרָה. תַּנֵּי. אֲבָל אוֹמְרִים עֲלֵיהֶן דְּבָרִים. מָה הֵן דְּבָרִים. רַבָּנִן דְּקַיסָרִין אָֽמְרִין. קִילּוּסִין.
Pnei Moshe (non traduit)
קילוסין. שבח להקב''ה שהוא ממית ומחיה וכיוצא בהן מדברי כבושים:
משנה: נִתְאַכֵּל הַבָּשָׂר הָיוּ מְלַקְּטִין אֶת הָעֲצָמוֹת וְקוֹבְרִין אוֹתָן בִּמְקוֹמָן. וְהַקְּרוֹבִין בָּאִין וְשׁוֹאֲלִין אֶת שְׁלוֹם הָעֵדִים וְאֶת שְׁלוֹם הַדַּיָּנִין כְּלוֹמַר דְּעוּ שֶׁאֵין בְּלִבֵּינוּ עֲלֵיכֶם שֶׁדִּין אֱמֶת דַּנְתֶּם. וְלֹא הָיוּ מִתְאַבְּלִין אֲבָל אוֹנְנִין שֶׁאֵין אֲנִינָה אֶלָּא בַלֵּב׃
Pnei Moshe (non traduit)
במקומן. בקברות אבותיהן:
ולא היו מתאבלין. שאין מתאבלין על הרוגי ב''ד שאבילות חלה משיסתום הגולל ובאותו שעה אין מתאבלין עליהן שלא נגמרה כפרתן עד שיתעכל הבשר והואיל ואדחי האבילות אדחי:
שאין אנינה אלא בלב. ואינו נראה וניכר:
מתני' ארבע מיתות. סקילה שריפה הרג וחנק. דוקא נקט סידרא סקילה חמורה משריפה ושתיהן מהרג ושלשתן מחנק ונפקא אינה למי שנתחייב שתי מיתות דקי''ל נידון בחמורה:
ר''ש אומר שריפה וכו'. ואין הלכה כר''ש:
זו מצות הנסקלין. מה דמפורש בפרק דלעיל ומשום דבעי למיתני מצות הנשרפין והנהרג' והנחנקין הדר ונקיט להאי:
מתני' נתעכל הבשר. כבר נתכפר לו במיתתו ובבזיונו:
הלכה: נִתְאַכֵּל הַבָּשָׂר כול'. תַּנֵּי. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְלַקְּטִין אֶת הָעֲצָמוֹת וְקוֹבְרִין אוֹתָן בְּמַהֲמוֹרוֹת. נִתְאַכֵּל הַבָּשָׂר הָיוּ מְלַקְּטִין אוֹתָן וְקוֹבְרִין אוֹתָן בַּאֲרָזִים. אוֹתוֹ הַיּוֹם מִתְאַבֵּל וּלְמָחָר הָיָה שָׂמֵחַ. לוֹמַר שֶׁיַּנִּיחוּהוּ אֲבוֹתָיו מִן הַדִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תני. ברייתא זו הובאה במ''ק שם על המתני' מלקט אדם עצמות אביו וכו' ומפרש דבראשונה כך היו נוהגין:
במהמורות. בשוחות עמוקות בלא ארון כדי שיתעכל הבשר:
בארזים. בארון של ארזים:
ולמחר היה שמת. כלומר ששוב אינו מראה סימן אבילות אלא אדרבא נוח להן לאבותיו שאחר שנתעכל הבשר ינוחו מן הדין:
וְלֹא עוֹד אֶלָּא הָיוּ קוֹבְרִין אוֹתָן בִּפְנֵי עַצְמָן. הַנִּסְקָלִין בַּנִּשְׂרָפִין וְהַנֶּהֱרָגִין בַּנֶּחֱנָקִין. הוּא שֶׁדָּוִד אוֹמֵר אַל תֶּאֱסוֹף עִם חַטָּאִ֣ים נַפְשִׁ֑י. הַנִּסְקָלִין וְהַנִּשְׂרָפִין. וְעִם אַנְשֵׁי֭ דָמִ֣ים חַיָּֽי. הַנֶּהֱרָגִין וְהַנֶּחֱנָקִין.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא עוד. אמתני' מהדר דקתני לעיל לא היו קוברין אותן בקברות אבותיהן ולא עוד אלא שחייבי הרוגי ב''ד לא היו קוברין אותן אלא בפני עצמן הנסקלין עם הנשרפין באחת והנהרגין עם הנחנקין באחרת אבל לא הנסקלין עם הנהרגין:
הוא שדוד אומר. לרמז שיש לאלו קברות בפני עצמן ולאלו קברות בפני עצמן ולפיכך חלקן בשתים ודריש חטאים על הנסקלין ונשרפין שהן עונש על חטא שאינו עסק נפשות ואנשי דמים על הנהרגין מחמת רציחה והנחנקין דדמיא להו:
א''ר חגיי. התם גרסינן מקודם תני אין שמועה לליקוט עצמות. אם לא היה שם אלא ששמע שליקטו עצמות אביו אין לו דין יום שמועה להתאבל עליהן א''ר חגיי והוא ששמע למחר. בהא הוא דאין לו דין יום שמועה קרובה אבל אם שמע בו ביום שליקטו יש שמועה לליקוט עצמות והוי כמו שהוא שם ומתאבל עליהן:
ניקומכי. שם חכם:
אין שיעור לליקוט עצמות. ואפי' כל שהוא מתאבל עליהן:
לקרוע ולהתאבל כר' אחא. לענין זה הירי כר' אחא לחומרא דבארון של עץ הוי כליקוט עצמות לקרוע ולהתאבל עליהן:
ולא ליטמות כר' יוסי. כלומר דלענין שלא ליטמות להן אם כהן הוא דקי''ל לאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסור והמלקט עצמות אביו ואמו אינו מטמא להן:
כר' יוסי. כלומר אפי' לר' יוסי דאף ר' יוסי לא אמר דבארון של עץ לא הוי לליקוט מצמות אלא לקולא שלא להתאבל ולקרוע אבל לחומרא מודה דאינו מטמא להן:
רִבִּי אַבָּהוּ מָֽטְתֵיהּ אוֹנֵס. אֲזַל לֵיהּ חַד מִינוֹק. עָלוּן רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי מִי חֲמִי לֵיהּ אַפִּין. מֵאֵימָתֵיהּ עָלִיה לָא אָֽמְרוּ לֵיהּ מִילָּה דְאוֹרַייָא. אֲמַר לוֹן. מַשְׁגְּחִין רַבָּנִן מֵימַר מִילָּה דְאוֹרַייָא. אָֽמְרוּ לֵיהּ. אַשְׁגַּח מָרָן. אֲמַר לוֹן. מָה אִם רְשׁוּת שֶׁלְּמַטָּן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָזָב וְשֶׁקֶר וּגְנֵיבוּת דַּעַת וּמַשּׂוֹא פָנִים וּמִקַּח שׁוֹחַד וְהַיּוֹם עוֹדֶנּוּ וּמָחָר אֵינֶנּוּ נֶאֱמַר בָּהּ הַקְּרוֹבִין בָּאִין וְשׁוֹאֲלִין שְׁלוֹם הַדַּיָּנִין וְהָעֵדִים לוֹמַר שֶׁאֵין בְּלִיבֵּינוּ עֲלֵיכֶם כְּלוּם. שֶׁדִּין אֱמֶת דַּנְתֶּם. רְשׁוּת שֶׁלְּמַעֲלָן שֶׁאֵין בָּהּ לֹא כָזָב וְלֹא שֶׁקֶר וְלֹא גְנֵיבוּת דַּעַת וְלֹא מַשּׂוֹא פָנִים וְלֹא מִקַּח שׁוֹחַד וְהוּא חַי וְקַייָם לְעוֹלָם ולְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁחַייָבִים אָנוּ לְקַבֵּל עָלְינוּ מִידַּת הַדִּין. וְאוֹמֵר וְנָֽתַן לְךָ֤ רַֽחֲמִים֙ וְרִֽחַמְךָ֣ וְהִרְבֶּ֔ךָ כַּֽאֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּע֭ לַֽאֲבֹתֶֽיךָ׃
Pnei Moshe (non traduit)
מטתיה אונס. אירעו אבל שהלך לו חד ינוקיה ונכנסו ר' יונה ור' יוסי להראות לו פנים ולנחמו ומחמת אימתו עליהן לא רצו לפתוח בדברי תורה לפניו וא''ל ישגחו רבנן לומר דבר אחד מד''ת והשיבו ישגיח רבינו לומר לנו איזה דבר:
רשות שלמטן. השלטון והממשלה:
ואומר. לאחר שדנו בדין עיר הנדחת כתיב למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך לומר שבזכות שתדונו דין אמת תזכו למדת רחמים ורחמך:
הדרן עלך נגמר הדין
ליקוטי עצמות כשמועתן. כדין שמועה קרובה דכל דיני אבלות עליו וכן נמי בליקוט עצמות כל דיני אבילות עליו באותו יום. א''נ כשמוען ממש כלומר כדין ליקוט כך דין שמוען וכר' חגיי לעיל דבו ביום יש שמועה לליקוט עצמות:
משנה: אַרְבַּע מִיתוֹת נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין סְקִילָה שְׂרֵפָה הֶרֶג וָחֶנֶק. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שְׂרֵפָה סְקִילָה חֶנֶק וָהֶרֶג. זוֹ מִצְוַת הַנִּסְקָלִין׃
Pnei Moshe (non traduit)
במקומן. בקברות אבותיהן:
ולא היו מתאבלין. שאין מתאבלין על הרוגי ב''ד שאבילות חלה משיסתום הגולל ובאותו שעה אין מתאבלין עליהן שלא נגמרה כפרתן עד שיתעכל הבשר והואיל ואדחי האבילות אדחי:
שאין אנינה אלא בלב. ואינו נראה וניכר:
מתני' ארבע מיתות. סקילה שריפה הרג וחנק. דוקא נקט סידרא סקילה חמורה משריפה ושתיהן מהרג ושלשתן מחנק ונפקא אינה למי שנתחייב שתי מיתות דקי''ל נידון בחמורה:
ר''ש אומר שריפה וכו'. ואין הלכה כר''ש:
זו מצות הנסקלין. מה דמפורש בפרק דלעיל ומשום דבעי למיתני מצות הנשרפין והנהרג' והנחנקין הדר ונקיט להאי:
מתני' נתעכל הבשר. כבר נתכפר לו במיתתו ובבזיונו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source